מלכישוע עמל על הכנת סיפור לעיתון החדש של מתושלח, וביקש עזרה באיות. "כְּשֶׁרַצְתָּ" – הוא הטעים – "כ"ף, שי"ן, ה"א, רווח, רי"ש, צד"י, תי"ו?"
כשה לא שואלים אותי, אני לא עונה. אין מתוק מסיפור ילדים בשיבושי כתיב קלים. אני גם מומחית גדולה בפענוח, אם יורשה לי להתרברב. אבל מי שמחפש אצלי תשובה יקבל אותה. עזרה תמיד תינתן בהוגוורטס למי שמבקש. הכתבתי למלכישוע את המילה כשרצת האחת, הרציפה, נטולת הה"א והרווח. הוא הגיב בהשתאות קלה, ואז הסביר לעצמו: זה כמו וי"ו.
ילדונת שתכונה כאן מהיטבאל צפתה בזמר המקרב את המיקרופון לפיו והכריזה: "עוד מעט הוא משיר!"
אחד הדברים האהובים על בלדד הוא התארגנות לקראת יציאת מהבית. גולת הכותרת של ההתארגנות היא הקריאה הנלהבת "נָרִי-נָרִים!"
את המשמעות לא קשה להבין – הוא מנופף בכל עוז בנעליו, שנחפז להוציא מפינת הנמנום שלהן. אבל לכדי ניתוח דקדוקי מלא הגעתי רק לאחרונה.
נָרִי נָרִים פירושו נָל לִי נָלִים דהיינו נְעַל לִי נַעֲלַיִם. זוהי פנייה בציווי. להמשיך לקרוא
לפני עידן ועידנים, כשבלדד עוד לא היה בעניין של דיבור, החלטתי בכל זאת לכתוב רשומה על השפה שלו, ועיקרה – התחליף למילה אין. שינויים רבים מספור חלו בשפתו מאז, המון דרגות ושלבים שלא הספקתי לתעד (רשימת נקודות להתייחסות עתידית שמורה לי איפשהו, מבטיחה), אבל להפתעתי גיליתי שכשהגיע הרגע שביטוי מסוים שלו הריץ אותי אל הדף – תיכף ומיד לכתוב ולנתח – מדובר שוב בתחליף למילה אין.
רשומה על היגד שלא ברור אם יצא מפי הילד או לא – הייתה לנו כבר. הפעם מתקדמים: רשומה שתנתח את לשונו של ילד שעדיין לא יודע לדבר.
לא דחוף לבלדד העניין הזה של דיבור. יש דברים הרבה יותר מעניינים בחיים. רוכסנים, למשל. מלחיות. משקפיים של אמא. לדבר עוד יהיה זמן בהמשך. בינתיים הוא מסתפק במילה אחת, ואמא שלו לא צריכה יותר מזה כדי שיהיה לה מה לכתוב.
אולי "מילה" זו לא הגדרה מדויקת. זה יותר קרוב להצגה: כפות ידיים פרושות לצדדים, גבות מתרוממות, הגה קצר מושמע בצליל גבוה, ומשאיר אחריו פה מעוגל בתהייה. חדי האוזן (או בעלי הדמיון) יצליחו לפענח שהצליל הקצר הוא vo, ומכאן הדרך לאיפה קצרה. יש לנו מילה.
איפה הספר? איפה המפתחות של אבא? איפה הכובע? (במלרע!) vo? בכל פעם שמחפשים משהו בבית (וזה קורה הרבה) – הדרדס מתייצב הכן ומגייס את כל אוצר המילים שלו, ואת מיטב כישרונו הדרמטי.
אבל היום לא חיפשתי. היום סתם הערתי לו כמה חבל שעדיין אין לו משקפיים משלו לעקם, כי את של אמא כה קשה להשיג. "אין משקפיים לבלדד", אמרתי, והזאטוט נענה בהתלהבות: כפות ידיים פרושות, גבות מתרוממות, פה מתעגל בצליל גבוה שהוא אולי vo .
אז עכשיו המילה הזאת משמשת גם לאין?
או שהוא מחפש את המשקפיים הדמיוניים שלו?
לא משנה. זה אותו דבר בדיוק.
