כשהילדים שלי היו בגיל של בניית משפטים ראשונים, בניית שאלות ראשונות, שמנו לב שהמנגינה של השאלות הרבה פעמים – איך לומר – פשוט לא נכונה. זו לא המנגינה של השאלה הזאת, זו המנגינה של שאלה אחרת, בהקשר שונה, ומזמינה תשובה אחרת.
להמשיך לקרואכשארפכשד היה בשלב החד-הברתי המלבב, מתושלח תהה למה הדובר הצעיר קמצן כזה. מרגע שהוא יוצר מילה חד-הברתית חדשה, הוא מעמיס עליה תילי-תילים של הוראות. אור, למשל. אור פירושו אור, ופירושו גם חושך (נכנסים לחדר חשוך, ארפכשד ממלמל בתמיהה: אור…); אור הוא מתג, והוא גם פועַל – לחיצה על המתג, בין אם זה להדליק או לכבות – he wants to or . נוסף על כך – אור זו גם מנורה, בין אם היא כבויה או דלוקה, ואור זו גם הצבעה כלפי מעלה, גם במקום שאין מנורה בתקרה, וגם מחוץ לבית. לעתים נדמה שאור זו גם הצבעה לכל אחת מארבע רוחות השמיים. כלומר כל שָׁם הוא גם אור, ובלבד שלא יהיה כלפי מטה.
למה להמשיך ולפצל עוד ועוד מאותה מילה? למה שלא ייצור לו מילים חדשות?
כי ארפכשד הוא גור אדם, יצור אנושי, והוא פועל על פי דפוסי התקשורת האנושיים. ככה בדיוק גם אנחנו עושים. לשפה שלנו כבר התרגלנו, אצל ארפכשד זה בולט לנו.
להמשיך לקרואמלכישוע עמל על הכנת סיפור לעיתון החדש של מתושלח, וביקש עזרה באיות. "כְּשֶׁרַצְתָּ" – הוא הטעים – "כ"ף, שי"ן, ה"א, רווח, רי"ש, צד"י, תי"ו?"
כשה לא שואלים אותי, אני לא עונה. אין מתוק מסיפור ילדים בשיבושי כתיב קלים. אני גם מומחית גדולה בפענוח, אם יורשה לי להתרברב. אבל מי שמחפש אצלי תשובה יקבל אותה. עזרה תמיד תינתן בהוגוורטס למי שמבקש. הכתבתי למלכישוע את המילה כשרצת האחת, הרציפה, נטולת הה"א והרווח. הוא הגיב בהשתאות קלה, ואז הסביר לעצמו: זה כמו וי"ו.
ילדונת שתכונה כאן מהיטבאל צפתה בזמר המקרב את המיקרופון לפיו והכריזה: "עוד מעט הוא משיר!"
