נרי נרים 2 – זוגיות במשבר

ממשיכים עם בלדד והנָרִים שלו.
מִפועל הציווי נַר כבר התלהבתי. הגיע הזמן לטפל בשם העצם המרובה נָרִים. גם אם האדון מסרב להכיר בעי"ן שבנַעֲלַיִם, גם אם חשוב לו להמיר את הלמ"ד ברי"ש מסיבותיו (בעזר הא-ל, עוד נדבר על זה וגם על זה) – למה שלא ייצור לו נָרַיִם? מה פשעה צורת הזוגי, שהוא מבכר את הרבים על פניה?

אם בלדד היה זאטוט ערבי הייתי באמת מרימה גבה, ותוהה אם גיל שנתיים וחצי הוא לא מתקדם מספיק כדי לדעת את ההבדל בין שניים למספרים גבוהים יותר. בערבית יש שלוש קטגוריות מובחנות היטב: יחיד, זוגי, רבים. מיעוט רבים שלושה. למשל, כלב יחיד הוא כַּלְבּ, שלושה כלבים ומעלה הם כִּלַאבּ, והזוגי יהיה כַּלְבַּאנִי או כַּלְבַּיְנִי – תלוי בתפקידו התחבירי – אבל לא כִּלַאבּ. בערבית העסק רציני – אי אפשר להדביק לשניים סיומת ריבוי.
אבל אנחנו, היאהודים, לוקחים את העסק בקלות. נכון, יש לי יד ימין ויד שמאל וביחד ידיים בזוגי, אבל יש לי גם ריאה ימנית וריאה שמאלית וביחד ריאות ברבים. אף אחד לא אומר שיש לו יְלָדַיִם, או סְפָרַיִם. אלא אם כן הוא משורר או סופר – אלה כן נוטים לעתים להשתעשע בצורת הזוגי. זה עתה הקראתי לבלדד את "הצלחת שמתחת" מאת מאיר שלו, וקפץ לנגד עיניי המשפט "זֶה מְדַגְדֵּג לָהֶן בַּשַׁרְווּלַיִם". אז לא שכחנו לחלוטין מהזוגי, אבל במשלב השפה המדוברת אנחנו משתמשים רק בשרידים קפואים שלו – רק בצורות שהתרגלנו מימים ימימה שהן זוגיות. ידיים, רגליים, נעליים.
הצורות הזוגיות האלה שבלשוננו הן באמת קפואות. גם כשהן באות לתאר מספר גדול משתיים, הן דבקות בצורת הזוגי; לשור יש שתי קרניים, ולשמש – קרניים רבות לאין ספור. קַרְנַיִם, לא קְרָנִים.
אז איך אמור הדרדק העברי לדעת שנעליים הן זוגיות וסדלים לא?
אין שום דרך הגיונית. רק חיקוי. כשהוא חוזר על מילה שכבר שמע, ייתכן שייצמד לסיומת המקובלת. כשהוא בונה את המילה בעצמו מצורת היחיד המוכרת לו, ויודע שהוא צריך להצמיד לה סיומת הולמת, הוא צריך להמר איזו סיומת תתאים. הבחירה ההגיונית והמוצלחת ברוב המקרים היא להמר על הסיומת השגורה יותר, סיומת הרבים. למה לקחת סיכון?
אז הרבים של נָר צריך להיות נָרִים, ומסתבר גם שבלדד הוא לא הראשון שבחר להצמיד לשם העצם הזה סיומת רבים. בלשון המקרא, שבה צורת הזוגי עוד הייתה גמישה יותר, אפשר למצוא גם "בעבור נַעֲלַיִם" (עמוס ב', ו) וגם "מה יפו פעמיך בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז' ב).
המבחר הגדול ברבדים הקדומים של העברית זה יופי של דבר – פעם אחר פעם מסתבר שגם כשהזאטוט מפעיל היגיון שפה פרטי משלו, מישהו כבר הקדים אותו, הפעיל את אותו היגיון והגיע לאותה תוצאה. לא שאני צריכה תקדימים כדי לאשר את הבחירה שלו, אבל אפילו אם מישהו כן מחפש אותם – הם כמעט תמיד ישנם.
מודעות פרסומת

17 מחשבות על “נרי נרים 2 – זוגיות במשבר

  1. מעניין מאוד בנוגע לערבית!
    קראתי בספר "בראי השפה" מאת גיא דויטשר, שרואים בשפות התפתחות של אבחנה בכמות: בהתחלה יש רק "אחד, שתיים, הרבה", ורק מאוחר יותר ממציאים את שאר המספרים.

    • ובערבית ספרותית הם רציניים עם המדרג הזה עד כדי כך שיש להם גם פעלים מיוחדים לזוגות, תארים מיוחדים לזוגות, ואפילו כינויי רמז מיוחדים לזוגות. ממש ממלכה שלמה לזוגות (בערבית מדוברת הם לא עד כדי כך קיצוניים).

  2. יש לנו כמובן כמה מילים בשפה המדוברת שבהם הסיומת מציינת שתיים ורק שתיים. מעניין, לא שמתי לב לזה אף פעם אבל כרגע אני מצליח לחשוב רק על כאלה שקשורות לזמן: שנתיים, חודשיים, שבועיים, יומיים, שעתיים (דקותיים של מאיר אריאל) וגם פעמיים.

    • יש להניח שהמילה הזוגית קרניים נוצרה קודם כדי לתאר בהמות מקורננות (שלהן בדיוק שתי קרניים), ומאוחר יותר הוצמדה לשמש כמטאפורה.

      • ואולי קרנות היא צורה ייחודית לסמיכות – כמו שיש לנו בעוד מילים בעברית:
        שנה אחת, הרבה שנים, שנות השמונים
        מילה אחת, הרבה מילים, מילות קישור
        ובשפת הילדים: ביצה אחת, הרבה ביצים, ביצות קינדר (וביצות הפתעה בכלל) 🙂

      • ספלינטור, למיטב ידיעתי אף אחת מהצורות האלה לא נוצרה מלכתחילה כדי למלא את המשבצת של הסמיכות. אי אלו נסיבות היסטוריות-לשוניות הובילו לכך שצורה אחת שרדה דווקא בנסמך ואחרת דווקא בנפרד. לכתחילה היו לכל אחת מהן חיים עצמאיים.

  3. לגבי נָרַיִם –
    אין לו בעיה עם מילים תלת-הברתיות?
    אני חשבתי שהייתרון הגדול של נָרִים הוא הדו-הברתיות שלה, מה גם ששתי ההברות הללו די דומות להברות המסיימות של "נעליים" שאותה הוא שומע בוודאי.

    • במקרה שלנו לא, הוא כבר עבר את השלב הדו-הברתי.
      אבל נראה לי שאם הייתה תפיסה של צורת הזוגי, היה סביר יותר שיקצר אותה ל"נַיִם" או "רַיִם".

  4. אפרופו צורת זוגיים.
    יש לך הסבר לנטייה של דובר העברית בן ימינו להתייחס לצורה הזוגית כנקבית?
    כלומר, מכיוון שהצורה הזוגית זהה עבור זכר ונקבה ברור שיש פוטנציאל לבלבול. אבל למה נוטים לבחור דווקא בצורה הנקבית? (שמעתי הרבה פעמים "מכנסיים יפות", "גרביים קטנות", "משקפיים שבורות", אבל אף פעם לא "ידיים חזקים" או "שיניים עקומים").
    האם זה רק בגלל שהצורה הזוגית נפוצה יותר עבור שמות עצם נקביים? אבל אז נשאלת השאלה מדוע זכו דווקא שמות העצם הנקביים לצורת זוגי?

    • נדמה לי שרוב הזוגיים בדיבור היומיומי שלנו – הם איברים זוגיים בגוף.
      במדגם מהיר שערכתי זה עתה עלה שרוב האיברים היחידים בגוף – זכריים, ואילו רוב האיברים הזוגיים והרבים בגוף – נקביים. יש יוצאי דופן לכאן ולכאן, אבל נראה לי שזאת המגמה.
      כמו שציינת, התשובה הזאת היא פתח לשאלה חדשה, שאת התשובה עליה אני לא יודעת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s