נרי נרים 1 – בפקודה

אחד הדברים האהובים על בלדד הוא התארגנות לקראת יציאת מהבית. גולת הכותרת של ההתארגנות היא הקריאה הנלהבת "נָרִי-נָרִים!"

את המשמעות לא קשה להבין – הוא מנופף בכל עוז בנעליו, שנחפז להוציא מפינת הנמנום שלהן. אבל לכדי ניתוח דקדוקי מלא הגעתי רק לאחרונה.

נָרִי נָרִים פירושו נָל לִי נָלִים דהיינו נְעַל לִי נַעֲלַיִם. זוהי פנייה בציווי.תמונה מוטבעת 1

יש כאן כמה וכמה נושאים מעניינים לחשוב עליהם. ברשומה הזאת אתמקד בצורת הציווי נְעַל.

במבט על פני השטח לעתים נראה שהעברית החדשה נפרדה לשלום מצורות הציווי. בתנ"ך אנחנו מוצאים "הִשָּׁמֵר לך" (בראשית כ"ד ו), "הטוב בעיניך עֲשֵׂה" (שמ"א י"ד לו), "הַחֲזֵק מגן וצִנה" ועוד רבים על זה הדרך. מה הסיכוי שלנו לשמוע היום ברחוב הישראלי "היזהר, הילד כמעט נופל", או "ענה לי כבר", או "הראה לי שוב איך אתה עושה את זה"?

הסיכוי שואף לאפס, אבל זה לא אומר שהציווי מת. הוא חי ובועט, רוחש מתחת לפני השטח.

 
פירוט:
 
# בפעלים חד-הברתיים הציווי נפוץ מאוד גם במשלב הדיבור: בוא, לך, שב, תן לי. ממש כמו במקרא.
 
# גם בפעלים ארוכים יותר ישראלים נוטים ליצור צורות ציווי. התוצר לרוב לא תקני, וזה מה שמראה שזו יצירה עצמאית מהיום ולא שריד מאובן מתקופה אחרת. 
בקטגוריה הזאת אפשר למצוא את סְתַכֵּל, ואת כָּנֵס. יש גם הרבה פעלים שבהם ישראלים מבטאים את הציווי על ידי הנחת התי"ו; הישראלי המצוי יאמר תסדר בשווא נע (tesader) כשמדובר בעתיד, אבל כשמדובר בציווי הוא עשוי לשנות לשווא נח (tsader).
(כאן מתוארות התופעות האלה בהרחבה.)
 
# גם אם ההגייה לא מבדילה בין ציווי לעתיד, התחביר עושה זאת. יובל פינטר כתב על כך לאחרונה בדגש קל: בעברית החדשה התפתח מנהג משונה להצמיד את כינוי הגוף לפעלים בעתיד, ולכן כשאין כינוי גוף – המשמעות היא ציווי. בעתיד "אתה תראה את הבית", בציווי "תראה את הבית".
 
# ומי שעוד לא השתכנע מוזמן למעבדה הפרטית שלי, לשמוע איך הציווי חוגג בגדול.
אחד המשחקים המשונים שהפריטים פיתחו בשנים האחרונות הוא "בלון חְזֹר". את הכללים לא בדיוק קלטתי, אבל חייב להיות שם בלון. ויש גם ציווי. לא תקני. מי כבר אומר היום תַּחֲזֹר? הם מכירים רק תַּחְזֹר, וממנו גוזמים את סמן העתיד, התי"ו. נשארת צורת ציווי.
ככל שהפריטים צעירים יותר, הציווי נוכח יותר בשפתם. בלדד אוהב להסב את תשומת לבנו לפעלוליו בקריאה "ר(א)וּ! ר(א)וּ!" פשוט לקח את תִּר(א)וּ שהוא מכיר וגזם לה את התי"ו כדי להדגיש את הציווי (ומה קרה לאל"ף? אותו דבר שקרה לה במילה "הָראוּבֵנִי" (במדבר כ"ו ז) – אפשר לכתוב אותה כדי לזכור את ימיה הטובים, אבל בהגייה אין לה זכר).
 
וכן בנידון דידן. לא תינרי אלא סתם נרי. הבחור יודע לצוות.
 
לשאר הנושאים המעניינים ברצף הארבע-הברתי הזה אנסה להגיע בשבועות הבאים.

6 מחשבות על “נרי נרים 1 – בפקודה

  1. מרתק כרגיל.
    אני חושב שלפחות בעניין הציווי המעבדה שלך לא מייצגת, כי מן הסתם הפריטים שלך חשופים הרבה יותר מהרגיל לצורות ציווי מפי הוריהם. בקיצור – תנאי מעבדה.

    • לדוגמה, הרעיון שלהם לגזור את התיו התחילית כדי ליצור צורת ציווי. לא נראה לי שרעיון כזה היה עולה על דעתם של עוללים רגילים.

      • אם כבר, סביר שהעוללים של כנרת חשופים יותר לצורת הציווי התקנית דווקא, מה שיעשה אותם פחות מועדים ליצור את הציווי האלטרנטיבי.

      • בוודאי שהוא אומר "בִיא לי", אבל הנחתי שזה חלק מנטייה כללית לומר רק את ההברה האחרונה במילה. למשל "בִיא לי ויט!", או למשל כשאני שואל "בשביל מה אתה צריך את הבטן?" – "שביל להתקלח!". בטוח לא תשמעי אצלנו דברים כמו חְזֹר.
        עומר, אבל מי שלא חשוף לצורות ציווי תקניות אלא רק לצורות עתיד המשמשות ציווי, מניין יסיק את הכלל שבאמצעותו גוזרים ציווי? סביר יותר שבכלל לא יחוש בצורך להשתמש בצורת ציווי.

      • אבל הלל, הפעוט הישראלי המצוי כן חשוף לצורות ציווי תקניות: קח, תן, לך. וגם לצורות גזומות-תי"ו לא תקניות: כנס, סתכל.
        הייתי חושבת שאם כבר, אז הפעוטות שלי דווקא יהיו יותר מבולבלים, כי הם שומעים מדי פעם גם בִּדְקוּ, הִפָּתַח, וכיוצא בהם צורות ציווי שהן לא לפי התבנית הפשוטה של עתיד פחות תי"ו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s