היו לנו כמה שעות צהריים להעביר בירושלים. חשבנו לשהות במקום פתוח ונעים, עם מגלשות ונדנדות. התלבטנו בין כמה חלופות. בסופו של דבר נבחר גנו של ר' שמעון הקדוש (ובלע"ז – פארק סן סימון). הילדים היו מרוצים, רק מלכישוע (תכף בן ארבע) עוד היסס:
"אבל בסן סימון יש מפלצת…"
"לא, לא בסן סימון. המפלצת היא בקריית יובל."
"אהה", הוא ניסה להפנים את הנתונים, "המפלצת בקריית יוֹבֶלֶת, בסן סימון יש דשא".
המפלצת בקריית יובלת. המילים התחרזו לו. זו נשמעת לי כמו תופעה מוכרת, שבשטף הדיבור חלק מהמילים משנות צורה ומתחרזות. עלה בדעתי תקדים אחד: "ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אֹתָכָה" (שמות כ"ט לה).
בהזדמנות עוד נרחיב את הדיבור, בעזר הא-ל, על זוגות קבועים בשפה, שמשליכים מחוקי התחביר שלהם זה על זה (רמז לסקרנים – השוו את נטיית שורש ל-ק-ח בעתיד לנטיית שאר השורשים הפותחים בלמ"ד). כרגע אני מתעניינת בתופעה יותר ספציפית: מילה שמשנה מנטייתה הרגילה באופן חד-פעמי, כדי להתחרז למילה אחרת במשפט.
מי יכול לתרום עוד דוגמאות?
מצינו 
אין לי דוגמא ספציפית, אבל זה הזכיר לי שכשיונתן היה בן שנה ומשהו, הוא ביקש לשמוע את השיר "תיאותי", והמון זמן לא הבנו מה הוא רוצה, עד שיום אחד הוא הכריז באושר "תיאותי!" כששמענו את השיר: "אמא יקרה לי יקרה… אמא יקרה שלי, מאוד אוהבת תיאותי, מאוד-מאוד…"
מה דעתך על "בן סורר ומורר" ?
תופעה דומה של הידמות: וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו (יחזקאל מג יא)
הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי (שמות ב ט)
שובי נפשי למנוחיכי כי ה גמל עליכי.
אני מוסיפה כאן שינוי משלי, כבר לפני שנים לא הבנתי למה עלי להיות 'אסירת תודה', אז אני אומרת וכותבת שאני 'עשירת תודה' הרבה יותר נחמד. מרים
רוב תודות למגיבים היצירתיים!
קטון וגדול
"לא יאֻמן כי יסֻפר"
וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע … וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא …
דוגמה טרייה מהיום:
גני שרה: "כד קטן, כד קטן … כל העם התפנס מאליו הוא מתפנס". לא הבנתי איך היא הגיעה מ"התפלא" ו"מתמלא" ל"התפנס", אבל אז היא המשיכה: "כל העם אז התפנס והכריז אז זהו נס!".
יפה! איזו נכדה מוכשרת!
חביב מאוד! זה שונה מ"המפלצת בקריית יובלת" בכך שבמקרה של גני זה סוף חרוז במחשבה תחילה.
הבחנה משמעותית. זה מעלה אצלי את ההשערה שה'שיבוש' ב"קריית יובלת" ודומיו הוא בהתבטאות, כלומר הילד מכיר ויודע מה המילה שהוא אמור להגיד, אבל "יוצא לו" (ברמה זו או אחרת של מודעות וכוונה) מילה דומה בגלל החרוז. ואילו במקרה כמו "כל העם התפנס" זו תופעה אחרת לגמרי – ניסיון להבין מה המילה המעורפלת שנאמרה בתוך שורת השיר, תוך הסתייעות ברמזים שונים, וביניהם החריזה, שהיא מאפיין שהילד מכיר משירים אחרים. זה סוג של שיבוש שלא היה קורה בדיבור רגיל, כי שם הילד לא מניח מראש שקיימת חריזה.
אני מסכימה עם החידוד שלך. זו באמת תופעה שונה.
ארפכשד, בן רבע לחמש: "ראיתי שהכותרת חֲסֶרֶת", וכן "זהו, המנגנת מוּכֶנֶת".