תורת ההכרעות

עם הקוראים הסליחה: הרשומה הפעם לא תעסוק ביצירות לשוניות של מתושלח, רעמסס או מלכישוע, שלושת הגורים שעליהם עומדת המעבדה הפרטית שלי, אלא בחידוד נאה מפי אורח ששהה עמנו היום – ילדון מבריק בן שבע, שיכונה להלן מהללאל (אם אמו קוראת – אני מקווה שאין לך התנגדות).

אז ניסינו לשחק משחק חברה עליז, ניסינו. לכולנו הייתה מוטיבציה גבוהה ביותר לשחק. כולם היו במצב רוח טוב. אבל עד שילדים עוברים מחסום גיל מסוים, המשחק בפועל תמיד יהיה החלק השולי. החלק העיקרי הוא, כמובן, ההחלטות.

באיזה סדר נשב?

מי מתחיל?

לאיזה כיוון ממשיכים משם?

האם צריך לעשות משחק ניסיון קודם?

באיזו שפה נשיר את הזמזום הנלווה?

בניסיון נואש להתקדם לעבר המשחק עצמו, פניתי אל החוש האזרחי המפותח של הדור הצעיר: "רבותיי, אנחנו צריכים להגיע להכרעה".
הילדים שלי רגילים לשפה של אמא, לא כן מהללאל. המילה הכרעה שעשעה אותו ביותר, והוא מיהר לכרוע ברך לפניי.

זו עוד אחת מהדרכים שבהן ילדים פוקחים את עיניי לצפונות השפה – הקשר בין מילים מאותו שורש, שלרוב חומק ממני ואינו זוכה לתשומת לבי, מועלה על הבמה כשילד פוגש במילה שאינו מורגל בה.

בזכות ההברקה של מהללאל חיפשתי את הקשר בין כריעת ברך להכרעה במחלוקת, והנה מה שהעליתי בחכתי:

ההוראה המקראית של הפועל הכריע קשורה קשר הדוק לפועל כרע: המכריע גורם לאדם אחר שיכרע על ברכיו. כך, למשל, בפסוק: "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי" (תהילים י"ח מ) – דהיינו, תביא את אויביי לידי כך שיכרעו ברך לפניי.

בלשון חז"ל כבר אפשר להכריע לא רק בני אדם: "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה – מכריע את כולם" (משנה, אבות ב' ה). אליעזר בן הורקנוס גורם לכף המאזניים שתכרע, תיטה מטה.

כף מאזניים שנוטה לכאן או לכאן כבר מתקשרת יפה לפסיקה בין שני צדדים במחלוקת, ומסתבר שלשון חז"ל השתמשה בשורש הכריע למטרה זו גם בלי להזכיר במפורש את המאזניים: "כוי ברייה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא" (תלמוד בבלי, חולין פ' ע"א).

כשמגיעים אל המשפט הזה אחרי המשפט הקודם מהמשנה, על החכמים הנשקלים במאזניים, הוא יוצא ציורי בדיוק כמוהו. אפשר לדמיין את אסופת הטיעונים לטובת הבהמה בכף ימין של המאזניים, אסופת הטיעונים לטובת החיה בשמאל, והמאזניים מתנדנדים – חכמים החליטו שלא להכריע, לא להטות ארצה אף אחת מהכפות.

משנשתגר הפועל בשפה בהוראה האחרונה הזאת, נשחק דימוי המאזניים ונדחק מתודעתנו. ברכות למהללאל שהקיץ נרדמים ועורר את סקרנותי לבדוק.

בסוף גם שיחקנו. היה כיף.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “תורת ההכרעות

    • בוקר טוב.

      אני לא אוהב את המִלה "ילדון".
      אַת ודאי יודעת כי יש מִלים – הַרְרֵי אל, ויש מִלים – תהום רבה (או משהו כזה; ביאליק).
      ויש מִלים המעוררות אסוציאציות (תסמיכים?).
      ואַת ודאי מכירה את חוק גודווין.

      ובהזדמנות חגיגית זו, לא הצלחתי להֵרשם לאתר שלך.
      וכל הכבוד לי. אני לא כותב כלום על דוקטורט.

      בברכה,

      משה קלרטג
      (מנחם דונש)

      • עטרה אופק הביאה זאת לקבוצת "העברית שלנו" בפייסבוק.
        דרך אגב. יש שם "תותח": ד"ר דרור בן אריה.

  1. לענ"ד אפשר להבין את המעבר מכריעה להכרעה גם בלי להזדקק למאזניים: יש ויכוח בין שני אנשים, ובסוף אחד מביע את ההבנה שהשני צודק, את כניעתו, באמצעות כריעת ברך בפני המנצח.

    כל הכבוד לנכדי המבריקים!

    • אתה מוזמן להציץ ברשומה הראשונה, יש שם נגיעה קלה בכותרת. אני מקווה מתישהו להקדיש לה רשומה בפני עצמה.
      ואין מה לומר, דרור בן אריה הוא אכן איש מקצוע מהשורה הראשונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s