רובם ככולם

"אמא, מה את אוהבת יותר – אבטיח או מלון?"

"הממ… מלון".

"רובם אוהבים יותר מלון?"

רעמסס כבר בן שש, ועדיין לא הפנים ששאלות בסטטיסטיקה מפנים לאבא, לא לאמא. זאתי תמיד נתקעת בניסוח.

כשלמדתי עריכת לשון, רות אלמגור רמון הסבירה שברוב ההקשרים שבהם מופיעה בטקסט המילה כולם, יש להמיר אותה בהכול: "כולםהכול יודעים שערבית היא שפה שמית", "אתה לא חייב לעשות מה שכולםהכול עושים".

איפה כולם כן הולמת? במשפטים שמזכירים את המשפט החז"לי[1] "רובם בגזל ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע" – יש כאן התייחסות לאיזו קבוצת הם מוגדרת, וביחס לאותה קבוצה אפשר לדבר על רובם, מיעוטם, חלקם – וגם על כולם. כשאין קבוצה מוגדרת הבחירה העברית הקלסית תהיה הכול, כגון "הכול כשרין לדון דיני ממונות ואין הכול כשרין לדון דיני נפשות, אלא כהנים, לוויים, וישראלים המשיאין לכהנה" (משנה, סנהדרין ד', ב).

אם זיכרוני אינו מטעני, רות אלמגור רמון הודתה שהתיקון הזה רחוק מאוד מהמקובל בעברית החדשה, ולא בכל טקסט אפשר לאכוף אותו. אני עצמי, ספק אם אפילו ניסיתי אי פעם להציע לכותב תיקון כזה. השפה משתנה, ולפעמים גם עורכי לשון מרימים ידיים.

אבל מה? אל תתפלאו אם בדור הבא השפה תעשה עוד צעד אחד קדימה, הגיוני לחלוטין וממש נגזר מקודמו: בשביל לציין את כל האנשים אנחנו נוקטים כולם, בשביל לציין את רוב האנשים רעמסס נוקט רובם.

---

[1] כשרציתי לתת מקור למשפט הזה נתקעתי: כך הוא מצוטט במסילת ישרים (פרק י'), אבל מסתבר שבגמרא עצמה (בבלי, בבא בתרא קס"ה ע"א), על-פי מהדורת וילנא שנגישה לי, הנוסח הוא דווקא "רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע". מעניין.