גברת ואדון נפגשו במסדרון. האדון – בן חמש. הגברת – לא מגלים, כמובן. האדון פנה אל הגברת בנימוס נחוש, וכך אמר: "סליחה, אדונית!" הגברת, לפני ששמה לב, מיהרה לתקן: "גברת!" אמנם יש לה כמה הסברים טובים למה אין טעם לתקן שיבושי שפה של ילדים, אבל כל אחד מועד לפעמים. רגע אחרי התיקון תהתה לעצמה: ואם אמא של עגנון הייתה מסבירה לו שאין דבר כזה אדונית, מי היה מארח את הרוכל?
מלכישוע שאל אותי בגלל מה אנחנו הולכים למכולת. זה צלצל לי קצת מוכר. ניסיתי להיזכר איפה ממירים למה בבגלל מה, אבל העליתי חרס בידי, וממילא דעתי הוסחה מהר מאוד. רק בשעות הערב הרגועות, כשנזכרתי בשיחה, נפל האסימון; זו לא אותה מילה, זה אותו מבנה. לשון חז"ל. "מפני מה עיניהם של מדיים טרוטות?" קראתי בצהלה, נוטפת סבון כלים. האיש שאיתי קימט את המצח והציע "כי הם גולשים ברשת עד חצות ורק אז מתחילים לשטוף כלים?". שיהיה.
"את יודעת למה אמרתי לרעמסס לָתֵן לי את הסכין של מלך הקוסמים?" שאל אותי היום מלכישוע, והזכיר לי בחן שעוד לא כתבתי את רשומת ההמשך שהבטחתי. את ההסבר המפורט על מלך הקוסמים ומעלליו אחסוך מהקוראים. את ההסבר המפורט על לתן לא אחסוך.
ושוב מלכישוע מרוגז.
מנסה, מנסה. מושך מפה, דוחף משם, עמל, מזיע, מעלה חרס בידו. בתסכולו הוא זועק זעקה גדולה ומרה: "הַגֶּרֶב לֹא נִפְשְׁטָה!"
לא אתפאר כאן בשימוש בשורש פ-ש-ט, וגם לא אתנצל על השימוש בלשון נקבה. ברשומה הזאת אני רוצה להתמקד במערכת הזמנים.
מה משותף לכל הדיאלוגים הבאים?
ברשומה הקודמת דנתי בבניין נתפעל, שנראה שמשמש להכלאה בין התפעל לנפעל, ונראה שמשמש כך כבר אלפי שנים. על נקודה חשובה אחת נתתי דעתי רק אחרי הפרסום: נראה לי שכשילדיי משתמשים בנתפעל הוא יכול לשמש אצלם גם לעבר וגם לבינוני. זו תחושה. ברוב המשפטים קשה לדעת בוודאות מה הייתה הכוונה. עוד לא נפל לידי משפט שאוכל להסיק ממנו בוודאות שהפועל מורה על זמן הווה, אבל כשמלכישוע מנסה לחבר את חלקי התצרף (ושוב אתרגם ללועזים: פאזל) וצועק בתסכול שזה "לא נתחבר", נשמע שהוא מלין על עכשיו, לא על לפני דקה.
ברשומה הזאת אציג את היצירה הלשונית החביבה עליי ביותר בלשון ילדיי, זו שאני ממש מתמוגגת בכל פעם שיוצא לי לקלוט אותה. גבירותיי ורבותיי, קבלו את בניין נִתְפַּעַל.
הגיע הזמן שארחיב מעט לגבי שם הבלוג. ברשומה הראשונה נגעתי בו קלות, אבל הוא ראוי להתייחסות מפורטת יותר.
עם הקוראים הסליחה: הרשומה הפעם לא תעסוק ביצירות לשוניות של מתושלח, רעמסס או מלכישוע, שלושת הגורים שעליהם עומדת המעבדה הפרטית שלי, אלא בחידוד נאה מפי אורח ששהה עמנו היום – ילדון מבריק בן שבע, שיכונה להלן מהללאל (אם אמו קוראת – אני מקווה שאין לך התנגדות).
מצינו 