לתנת את הנשמה ואת הלב

מלכישוע, לב זהב, מסכים לָתֵנְתְּ לבלדד את התוף החדש שלו, אבל רק לכמה דקות. כשהוא ירצה אותו שוב, בלדד ייאלץ לָתֵן לו אותו בחזרה.

ואמא שוברת את הראש, כרגיל.

סבוצפת 3 – מתיזים ומתיסים

שש האותיות שהוציא מתושלח מתחת ידו באחד הטקסטים הראשונים שכתב הולידו עד כה מעל לתשע מאות מילים בבלוג של אמא שלו, ועוד היד נטויה.

סבוצפת 2 – היפר קורקסיה

ברשומה הקודמת הצגתי את התפיסה ששללה את האל"פים מסבא ומסבתא, ואיחדה את שניהם למילה אחת. כעת נשאר להתבונן על ההיגיון הלשוני שהפך את סָבְתָ לצָפְתָ.

סבוצפת 1 – העדפות גרפיות

ילדים צעירים משבשים בדיבור. אחר כך הם גדלים ורוכשים את רוב כללי השפה המדוברת, מתרגלים ליוצאים מן הכלל ולשאר השיגעונות, והשיבושים פוחתים. ואז מגיע השלב הבא – ילדים גדולים משבשים בכתיבה. מעקב אחרי תוצרי כתיבה מהשנה-שנתיים הראשונות שבהם ילד כותב מספק בלי סוף נושאים למחשבה.

כאן גרים עם כיף

כבר חבשתי פה פעם אחת את כובע עורכת הלשון המטיפה, ואני מתכוונת לעשות זאת שוב כעת.

תובנה קטנה בעקבות כתיבת המילון של טלהצ'וק

פוסט אורח מאת יעל א' ש'.

—

טלהצ'וק הוא הכינוי שבו אני משתמשת באינטרנט עבור הבן הקטן שלי, בן שנה וחמישה חודשים. לא מזמן ניסיתי להעלות על הכתב את כל המילים שלו שאני מזהה ומבינה. הנה הרשימה שיצאה לי:

ולפעמים החגיגה נגמרה

ושוב מלכישוע מרוגז.

מנסה, מנסה. מושך מפה, דוחף משם, עמל, מזיע, מעלה חרס בידו. בתסכולו הוא זועק זעקה גדולה ומרה: "הַגֶּרֶב לֹא נִפְשְׁטָה!"

לא אתפאר כאן בשימוש בשורש פ-ש-ט, וגם לא אתנצל על השימוש בלשון נקבה. ברשומה הזאת אני רוצה להתמקד במערכת הזמנים.

היה דגש וראו איננו עוד

המגרה האהובה על מלכישוע בבית היא מגרת הדַּפִים. יש המון דברים שאפשר לעשות עם דַּפִים. מדף אחד אפשר להכין כובע לחבר הדמיוני (שמו תֵּל, נעים מאוד), על דף אחר אפשר לשרבט הודעה ולתלות על המקרר (אם בלדד בגיל שלושה חודשים חושב שהוא יודע לדבר, למה שמלכישוע לא יחשוב שהוא יודע לכתוב?) ושאר דַּפִים משמשים לצביעה, לגזירה ולקריעה חופשית. ובאף אחד מהם אין דגש. כולם רפים. כולם dafim.

כל המי ומה

יום אחד, לפני כמה שנים, רעמסס נכנס הביתה נסער והכריז: "משהו נבהל מִמִּי". יצאנו איתו למרפסת וגילינו את האמת המרה: שממית אומללה נקלעה אל מתחת לגלגלי הבימבה הדוהרת. הבנּו שמשהו נבהל ממי פירושו מישהו נבהל ממני, יצור זר ולא מוכר ניסה לברוח מהנהג הצעיר כשכבר היה מאוחר מדי.

בשעה טובה, בשעה ברוכה

בשעה טובה הצטרף פריט חדש למעבדה. גור אדם במשקל 3 קילו ו950 גרם. המבעים שלו עד כה נשגבים מיכולת הניתוח שלי, אבל אמשיך להאזין בתשומת לב ואדווח בבוא היום.

נראה שלא יתפרסמו רשומות חדשות בשבועות הקרובים. בינתיים אני מזמינה את קוראיי הנאמנים להציע כינוי לרך הנולד.