צלילי קושיות

כשהילדים שלי היו בגיל של בניית משפטים ראשונים, בניית שאלות ראשונות, שמנו לב שהמנגינה של השאלות הרבה פעמים – איך לומר – פשוט לא נכונה. זו לא המנגינה של השאלה הזאת, זו המנגינה של שאלה אחרת, בהקשר שונה, ומזמינה תשובה אחרת.

דמיינו, למשל, במהלך ויכוח הרכבת קואליציה סוער, את כהן אומר לווקנין: "תגיד, יש לגוש 61 מנדטים? איך נראה לך שזה יצליח לכם?"

או בוויכוח על הקוביד ירום הודו: "איך איטליה קשורה לעניין? יש שם חיסונים כמו כאן? על מה אתה מדבר בכלל?"

אז אותה מנגינה של "יש לכם 61 מנדטים?" – אותה מנגינה של "יש להם שם חיסונים?" – אותה מנגינה שאפשר לצייר עם כף יד נזרקת קדימה לקראת סימן השאלה, והבעת פנים תואמת – זו בדיוק המנגינה שבה ארפכשד היה נוהג לשאול אותי פעם שאלות כמו "יש היום תפוחי אדמה לארוחת ערב?"

זו הייתה שאלה אינפורמטיבית לגמרי; הוא באמת התעניין לדעת אם יש תפודים. הוא כבר הבין שיש איזו מנגינה מיוחדת להגיד משפט שהוא לא קביעה אלא שאלה, אבל עוד לא עלה על המנגינה הספציפית של שאלה מסוג 'בירור תפריט'.

להפתעתי הבנתי שהאינטונציה המתאימה לסוגים שונים של שאלות היא לא מובנת מאיליה, זה דבר שצריך ללמוד.

עוד דוגמה, וגם הפעם מחסרון הקלטה קדחתי ממוחי סיטואציה: דמיינו הצגת פורים לפעוטות, על הבמה חולפים בסך שחקנים מחופשים, והמנחה מציג אותם אחד-אחד. "הנה אחשוורוש, עם כתר זהב! הו הו, רואים את מרדכי רוכב על הסוס? גם הוא כבר עבר – ומי זאת?"

אז נעצור רגע על הנימה של השאלה האחרונה. אנא היכנסו לאווירה התיאטרלית; הראש נוטה קצת הצידה, העיניים מתכווצות – כביכול בניסיון לזהות, תנועת ה-O נמתחת לכפליים מאורכה הטבעי: 'ומי ז-א-ת?'

בנימה הזאת בדיוק שאל אותי בלדד בוקר אחד, מעט אחרי שסוף סוף התחיל לחבר מילים ראשונות זו לזו – "מי ז–ה?" הוא הצביע על אפרסק, לא הכיר את הפרי הזה עד כה. באותו יום עצמו, אחר הצהריים, הוא ישב על ברכיי במשרדי המועצה המקומית, בעוד הפקידה מארגנת לנו אי-אלו טפסים נצרכים. בשלב מסוים הוא הרים את הראש מהקוביות שהיא ארגנה לו על השולחן, הצביע עליה בחוסר נימוס מופגן, וחזר על אותה שאלה מתנגנת, עם כל הדרמטיות שבעולם: "מי ז–ה?"

לא רק מצחיק עד דמעות זה היה, ולא רק מביך עד דמעות – זה גם היה פשוט שגוי. לא ככה מנגנים שאלה אינפורמטיבית תמימה.

אחר כך שמתי לב שיש גם דוברים מבוגרים ששואלים בנימה הלא-נכונה – דוברי שפות אחרות. כשצפיתי ב'טהרן' נוכחתי בכך על כל צעד ושעל. שאלה אחרי שאלה התנגנה אחרת לגמרי משהייתי מצפה.

הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג מהעונה הראשונה (אפשר להיכנס מכאן):

פרק ראשון, דקה 33:09. ככה הייתם מבררים איפה זה?

פרק שלישי, דקה 1:02. ככה מתפלאים מה את עושה פה?

פרק חמישי, דקה 10:57. ככה מטיחים במישהו "אתה באמת לא יודע?"

מסתבר שמיון שאלות על פי האינטונציה השונה המיוחדת לכל סוג שאלה זה לא דבר אוניברסלי לא דבר טבעי כמו שהייתי חושבת. זה סביבתי, זה נלמד, זה פתוח לאפשרויות שונות.

נשאר לי רק לנסות לנחש באיזו נימה שאלו קדמונינו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s