סבוצפת 3 – מתיזים ומתיסים

שש האותיות שהוציא מתושלח מתחת ידו באחד הטקסטים הראשונים שכתב הולידו עד כה מעל לתשע מאות מילים בבלוג של אמא שלו, ועוד היד נטויה.

ברשומה הראשונה בנושא הצגתי העדפות גרפיות של העברית הכתובה, שזרות למי שהכיר עד כה רק את העברית הדבורה; ברשומה השנייה התייחסתי לתיקון היתר, המרת הסמ"ך בצד"י; ברשומה הזו, האחרונה בנושא, נשאר לי לדון בפ"א שמחליפה את הבי"ת של סבתא.

התופעה מוכרת, אבל נהוג לייחס אותה לדוברים לא משכילים. כשסופר רוצה לסמן את אחד הגיבורים שלו ככזה, הוא ישים בפיו משפט על ספתא ריפקה. אבל לדעתי ניתוח ספקטרוגרפי יגלה שהתופעה הפונטית הזאת חוצה משלבים, והיא משותפת לכולנו. ההבדל הוא רק שדוברים משכילים יודעים להסוות את עצמם בכתיבה, לא לכתוב כמו שמדברים.

מאיפה צצה הפ"א הזאת?

כדי להבין, צריך דבר ראשון להכיר את העיצורים הקוליים. כשלמדתי לבגרות בלשון שלטתי בנושא העיצורים הקוליים למופת: יכולתי לומר בלי להתבלבל שהעיצורים הקוליים הם כל האותיות במשפט "גד עזר לנו בים". זה כל מה שידעתי עליהם. אמנם מדויק, אבל חסר משמעות לחלוטין. חבל, כי ההבחנה בין עיצורים קוליים לאטומים דווקא פשוטה מאוד. הניחו יד על הצוואר והשמיעו sss ארוך ואחריו zzz ארוך (בקול רם. תנאי הכרחי. אז יסתכלו עליכם במבט מוזר, מה לעשות). מרגישים איך בz מיתרי הקול רוטטים? אז z הוא עיצור קולי. פשוט, נכון? s וz הם דוגמה אחת לזוג עיצורים שזהים בבסיס החיתוך ובאופן החיתוך (פירוט ברשומה הקודמת), וההבדל היחיד ביניהם הוא בקוליות – בs יש רק עיצור שנחתך בפה (במקרה הזה – בעזרת הלשון והשיניים), בz יש במקביל לחיתוך העיצור גם הפעלה של מיתרי הקול. יש לנו כמה זוגות עיצורים כאלה, שההבדל היחיד ביניהם הוא בקוליות.

מבחן היד על הצוואר (וגם הרשומה הקודמת) מגלה שהעיצור t הוא אטום – מיתרי הקול נחים (מקבילו הקולי הוא d). במילה savta קודם לעיצור הזה העיצור v, שבא ללא תנועה (או בעברית – במילה סבתא באה לפני התי"ו בי"ת בשווא נח). אז מסתבר שאנחנו, הדוברים, לא מייחסים הרבה חשיבות לעיצורים ללא תנועה, ותוך כדי שאנחנו הוגים אותם אנחנו כבר מארגנים את הפה לקראת העיצור שיבוא אחריהם. כיוון שבתי"ו מיתרי הקול אמורים לנוח, אנחנו מניחים להם כבר בv, וכך אנחנו הוגים את בן הזוג של v, את העיצור שזהה לו בבסיס החיתוך (שפתי-שיני) ובאופן החיתוך (חוכך), ונבדל ממנו רק בקוליות – f.

הגלישה הפונטית הזאת היא כמובן לא חדשה, וגם קדמונינו נתנו עליה את דעתם. בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא ט"ז ע"ב) מובאת שתי הזהרות בעניין פרשיות קריאת שמע, שחשוב לדקדק בקריאתן: "צריך להתיז 'למען תזכרו'… צריך להתיס 'כי לעולם חסדו'". על הבמה זוג העיצורים s וz. כזכור, הם זהים בכול חוץ מבקוליות – z עיצור קולי ואילו s אטום. שני העיצורים האלה מופיעים בשווא נח במילים תזכרו וחסדו. במילה הראשונה מופיעה זי"ן הקולית לפני כ"ף אטומה, ועל כן הקורא מוזהר לשים לב ולא לרופף בה את הקוליות, ובלשון הגמרא – להתיז אותה. במילה השנייה מופיעה סמ"ך האטומה לפני דל"ת הקולית, ועל כן הקורא מוזהר לשים לב שלא להוציא גם אותה קולית, ובלשון הגמרא עליו להתיס אותה.

ואם כל השיבוש של מתושלח לא בא אלא כדי להיזכר בשתי המילים התלמודיות הנחמדות האלה – כדאי היה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “סבוצפת 3 – מתיזים ומתיסים

  1. בבית המרקחת נזכרתי היום בדוגמה נוספת: משכך הכאבים הידוע בשמו Liqui-Gel.

    שם הג'ל היה צריך בעצם להיות Liquid Gel (ג'ל נוזלי). אבל כשאומרים את שתי המילים יחד, ה-d הקולית שבסוף המילה Liquid נבלעת ב-G של תחילת המילה Gel. מי שבחר לקרוא כך לתרופה החליט לוותר על ה-d גם בכתיבה. (מה שאומר שלרשימת העיצורים הקוליים העבריים אפשר להוסיף גם את ה-dʒ הלועזי (שנכתב בעברית כ-ג').

  2. תודה רבה. מעניין מאוד.
    רק תיקון קטן: הירושלמי נמצא במסכת ברכות, פרק ב הלכה ד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s