ולפעמים החגיגה נגמרה

ושוב מלכישוע מרוגז.

מנסה, מנסה. מושך מפה, דוחף משם, עמל, מזיע, מעלה חרס בידו. בתסכולו הוא זועק זעקה גדולה ומרה: "הַגֶּרֶב לֹא נִפְשְׁטָה!"

לא אתפאר כאן בשימוש בשורש פ-ש-ט, וגם לא אתנצל על השימוש בלשון נקבה. ברשומה הזאת אני רוצה להתמקד במערכת הזמנים.

מלכישוע לא מצליח עם הגרב עכשיו, בזמן הווה. למה הוא משתמש בפועל שנשמע כמו עבר?

גם על השתייה שלו יש לו תלונות לפעמים; הוא שותה ושותה והיא לא נִגְמְרָה. עוד צורת עבר בהקשר של הווה.

המכנה המשותף של הפעלים נפשטה ונגמרה הוא הבניין – נפעל.

הטיית הנסתרת לבניין הזה בפי מלכישוע מזכירה לי את ההטיה החז"לית, כי היא בדיוק הפוכה – אצל חז"ל גם בהווה וגם בעבר אפשר למצוא נִפְעֶלֶת:

"אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים, ושתייה נִקְרֵאת" (משנה, יומא ה', ב);

"משך הראשון את רגלו וְנִמְצֵאת רגלו של שני שם – טהור" (משנה, אהלות י', ב);

"בת ישראל שאכלה תרומה ואחר כך נִשֵּׂאת לכהן" (משנה, תרומות ו', ב).

צריך להודות שבלשון חז"ל התופעה הזאת מתקיימת רק בגזרות האחיות ל"א-ל"י. על השתייה שלהם, על כוס החמין או הצוננין, הם כנראה לא היו מקטרים שרק התחילו לשתות ממנה וכבר היא נִגְמֶרֶת. נמצאת, נטמאת, נעשית – לא נלבשת, נפשטת, נסגרת. כיוון שהתופעה מצומצמת לגזרות האלה, אפשר למצוא לה הסברים שאין בינם ובין התופעה המתועדת בפי מלכישוע שום קשר. מ"ב שנידר, למשל, ראה בשימור היו"ד השורשית של נגלית בעבר בלשון חז"ל (בניגוד למקבילה המקראית נגלתה) עדות לקדימותה של לשון חז"ל, ושילב את התופעה הזאת עם שאר עדויות בנאום חוצב להבות בעניין זה: "לפי סגֻלותיה של הלשון המשנתית שנמנו למעלה הִנֶּהָ בהכרח דיאלקט מיֻחד ואינה תולדת הלשון המקראית … יחס שנויי לשון של לשון-בת אל אמה הוא כיחס הענף לאילן – שרשי הענף הם בהכרח באילן. לא כן הלשון המשנתית, אין מקור לתכונותיה העקריות בלשון המקרא; וגם בלשון הארמית אינן" (מתוך המאמר 'הלשון העברית הספרותית' שהתפרסם בלשוננו ו).

אף על פי כן, יש הרואים בנפעלת העבר הזאת היקש אל הבינוני (כך כותב מורי פרופ' בר אשר במאמרו בנושא); הדוברים המכירים את הדמיון בין נפעל עבר לנפעל בינוני יוצרים בעקבותיו דמיון בין צורות הנקבה של שני אלה. הרי אם הייתי מצליחה לחנך את מלכישוע שגרב הוא זכר, הגרב היה נפשט בעבר וגם בבינוני (או שלא, לא תמיד זה מצליח, כזכור) – אם כן, למה שבנקבה יהיה הבדל בין העבר לבינוני?

וכשמחליטים שהנסתרת בעבר צריכה להיות דומה לבינונית, זה כבר לא ממש משנה איזו אחת מהשתיים תסחוף אליה את השנייה. בלשון חז"ל על מי שנישאת היום אפשר להגיד שהיא נישאת גם אתמול, ובלשון מלכישוע להפך: על שתייה שלא נגמרה אתמול אפשר להגיד שהיא לא נגמרה גם היום.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ולפעמים החגיגה נגמרה

  1. לא כ"כ קשור, אבל זה מזכיר לי שאחד השיבושים האחרונים שנשארו לגדול שלי עמוק לתוך גן חובה היה "אֲחֵרָה" במקום אחרת.

  2. האם אין קשר לתופעה שבל"ח לעניין שימוש בלשון בינוני במסגרת טקסים (לו הקדיש י. ברויאר מאמר)?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s