אני החתום מעלה

בכיתה של רעמסס למדו על כתיבת מכתבים. מוען, נמען, מען, בול. רעמסס למד שבסוף המכתב מופיעה החתימה, ומקפיד ליישם.

בטרם למד את הכללים הסטנדרטיים, רעמסס כתב מכתבים באופן שהיה הגיוני בעיניו, והחתימה באה במכתבים האלה למעלה. השורה הפותחת במכתבים האלה הייתה "לסבא מרעמסס", "מרעמסס לאבא", או אפילו רק "מרעמסס" – הרי מי שמקבל את המכתב מן הסתם יודע שהוא הנמען, המידע שחשוב להעביר לו הוא רק מי המוען.

בהתחלה החתימה הפותחת הזאת הייתה מוזרה בעיניי. יש סימטריה יפה ועגולה במכתב שנפתח בנמען ונחתם במוען.

אחר-כך נזכרתי – מכתבי בר כוכבא:

"משמעון בן כוסבה ליהושע בן גלגולה שלום. מעיד אני עלי תשמים – – -שאני נותן תכבלים ברגליכם כמו שעסיתי לבן עפלול"

"משמעון בר כוסבא לאנשי עין גדי למסבלא ליהונתן בר בעין שלום בטוב אתם יושבין אוכלין ושותין מנכסי בית ישראל ולא דואגין לאחיכם לכל דבר"

"שמעון ליהודה בר מנשה לקרית ערביה שלחתי לך תרי חמרין די תשלח עמהן (תר) גברין…"

אז לא רק בעיני רעמסס הגיוני להקדים ולמסור את זהות המוען. למה להשאיר את הקורא במתח לאורך כל המכתב? למה לעודד אותו לדלג לסוף, אם אפשר לעשות לו את החיים קלים יותר?

עכשיו כששתי הבחירות נראות לי הגיוניות ומקובלות, מעניין אותי מה התפוצה של כל אחת מהן, וכאן אני מבקשת להיעזר בקוראים. לא הצלחתי להיזכר בציטוטי מכתבים מהרבדים הקלאסיים של השפה, המקרא והמשנה. מישהו מכיר עדות למיקום הנמען בטקסטים האלה? ומחוץ להם – סתם בכל מיני מכתבים מתקופות שונות – מה הנוהג? האם ההרגל שלנו היום למסור את שם המוען בסוף המכתב הוא אופנה חדשה, או שגם לו יש שורשים?

מוזמנים להגיב ולהחכים.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אני החתום מעלה

  1. אני, ככותבת מכתבים כרונית (ע"ג נייר, מייל וירטואלי ועוד) שנים על גבי שנים
    אוהבת מאוד את מה שעשה בכורך.

    אין לי סימוכין מקראיים וכו, פה לא יכולה לתרום
    אבל כן יכולה לתרום את דעתה של כותבת מכתבים כרונית – נעימה, נעימה לקריאה
    הצורה שהמציא 😉
    אולי אאמץ באי-אלו מכתבים כשזה יתאים

    שבת שלום

  2. נהדר!!
    הצעה ראשונה: במכתבים רשמיים של ימינו מאוד מקובל לכתוב בפינה השמאלית העליונה את כל פרטי המוען.
    הצעה שנייה: באגרות הרמב"ם השורה הראשונה מציגה את הכותב. למשל הפתיחה של אגרת תימן:
    "מני אנא משה ברבי מיימון הדיין ברבי יוסף החכם ברבי יצחק הרב ברבי עובדיה הדיין ז"ל.
    חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו".
    הצעה שלישית: גם אגרות פאולוס נפתחות בהצגת המוען:
    "פולוס עבד אלהים ושליח ישוע המשיח לפי אמונת בחירי אלהים ודעת האמת אשר לחסידות: 2 עלי-תקות חיי עולם אשר לפני ימות עולם הבטיח האל אשר לא יכזב: 3 וגלה את-דברו במועדו על-ידי הקריאה המפקדה בידי במצות האלהים מושיענו: 4 אל-טיטוס בני האמתי באמונה אחת חסד ורחמים ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח מושיענו".
    דפוס הפתיחה הזה (X עבד האלהים…) היה מאוד מקובל בתכתובות כנסייתיות גם בימי הביניים.
    תודה על הטקסט מעורר המחשבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s