מילות יחס – המשך

הרשומה הזאת ממשיכה את הרשומה הקודמת, שהייתה מעין מבוא לסוגיית מילות היחס והטיותיהן. סיפור לגמרי לא פשוט, מילות היחס האלה. פעוט אחד ממכריי (הבה נכנה אותו כרגע אֲחִימַהֲלַלְאֵל) בחר לפשט לעצמו את החיים, והכין בתשומת לב תבנית קבועה של כינויים המודבקים לכל מילת יחס באשר היא: near me = לְיַד (אֲ)דִי, to me = אֶל (אֱ)לִי וכן הלאה. למה לשבור את הראש מתי לסגור מילה בחיריק פשוט (לְיָדִי) ומתי בדיפתונג (אֵלַי)?

אללי, אמרתי דיפתונג. האם חצי מהקוראים ברחו? אולי יעזור התרגום לעברית: דו-תנועה. וכאן יסביר מורי פרופ' אשר לאופר שבעצם לא מדובר בדו-תנועה אלא ברצף אינסופי של תנועות. כאשר קיים במילה רצף של צירה או פתח ואחריו יו"ד, שהיא בעצם תנועת חיריק, פסגת הלשון עוברת בכמה עשיריות שנייה על-פני כל רצף התנועות שבין הצירה או הפתח לבין החיריק. רבות ממילות היחס שלנו נחתמות כך: לִפְנֵי, אַחְרֵי, עַל-יְדֵי ועוד.

מסתבר שיש מערכת נטייה אחת למילות יחס הנחתמות בעיצור, ומערכת נטייה אחרת למילות יחס הנחתמות בדיפתונג.

דוגמה למילת יחס מהמערכת הראשונה – עִם. להלן נטייתה ביחיד: עִמִּי, עִמְּךָ, עִמָּךְ, עִמּוֹ, עִמָּהּ.

דוגמה למילת יחס מהמערכת השנייה – מִפְּנֵי. להלן נטייתה ביחיד: מִפָּנַי, מִפָּנֶיךָ, מִפָּנַיִךְ, מִפָּנָיו, מִפָּנֶיה.

המערכת הראשונה היא כנטיית שמות עצם ביחיד, והמערכת השנייה היא כנטיית שמות עצם ברבים; היחס בין עִמִּי למִפָּנַי זהה ליחס בין סוּסִי לסוּסַי.

ומה אם אתה פעוט, וטרם נחקקו בזיכרונך שתי הרשימות, אך כבר קלטת איכשהו שיש שתי דרכים אפשריות להטות כל מילת יחס?

במצב כזה יופיעו בלשונך, בחילוף חופשי, לְפָנֵךְ לצד לְפָנַיִךְ, אֱלוֹ לצד אֵלָיו, אֶצְלֵךְ לצד אֶצְלַיִךְ, מִצִּדִּי לצד מִצִּדַּי, עָלָם לצד עֲלֵיהֶם. בלגן. תענוג להאזין.

וכמה תוספות:

# מדי פעם יש מילים שנראה כאילו הן נחתמות בעיצור, ובכל-זאת הנטייה שלהן היא לפי מערכת הדיפתונג. למשל: אֶל אבל אֵלָיו (כמו מִפָּנָיו) ולא אֱלוֹ (כמו עִמּוֹ); עַל אבל עָלַי (כמו מִפָּנַי) ולא עָלִי (כמו עִמִּי). הסיבה לכך פשוטה: מילות היחס האלה נחתמו במקורן בדיפתונג. בשירה התנ"כית אפשר למצוא שרידים לכך, פה ושם: "השמחים אֱלֵי גיל" (איוב ג' כב), "נחש עֲלֵי דרך" (בראשית מ"ט יז). כשמילות היחס האלה באות בפני עצמן כבר התרגלנו לקצץ אותן מעט, אך כשהן מחוברות לכינויים נשמרת צורתן הקדומה.

# מילות היחס בְּ ולְ הן יוצאות דופן – שתיהן לא נחתמות בעיצור ולא בדיפתונג אלא בתנועה (ליתר דיוק – חצי תנועה, שווא נע). בנטייתן הן פוסחות על שתי הסעיפים. נטיית היחיד שלהן היא כמו מערכת העיצוריות – בִּי ולא בַּי, לוֹ ולא לָיו. ואילו נטיית הרבים שלהן, הייתי רוצה לומר שהיא כמו מערכת הדיפתונגיות – לָהֶן  ולא לָן, אלא שבְּ היא פוסחת מקצועית, וגם כאן היא מתלבטת; לצד בָּהֶם (כמו מִפְּנֵיהֶם) קיים גם בָּם (כמו עִמָּם). ואצל המלכישוע הפרטי שלי, גם לְ פוסחת – בלשונו צצה לפעמים גם לָם.

# מילת היחס שֶׁל נוטה ברבים על-פי מערכת הדיפתונגיים, כי בעצם אין כזאת מילה. לא בלשון המקרא, בכל אופן. שֶׁלָּהֶם הוא פשוט שי"ן הזיקה + לָהֶם, ועל התנהגות מילת היחס לְ כבר דיברנו.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מילות יחס – המשך

  1. פינגבק: מילות יחס – עוד המשך | מצינו

להגיב על kinneretazriel לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s