על הנע והנח

בוחן פתע:

תִּשְׂמַח – תַּעַבְרִי – הִסְבִּיר – הָלְכוּ

באילו מהמילים השווא נח ובאילו מהמילים נע?

זה אמור להיות פשוט: שווא נע – מקורו בתנועה. הרי זה המוטו של מורות ללשון. אבל מה זה בכלל ה'מקורו בתנועה' הזה? מתי ואיפה היה קיים המקור הזה? ולמה הוא ננטש?

קשה לשחזר בדיוק את השימוש בכל מילה בראשית התפתחות השפה, לשים את האצבע על תקופה ואזור מדויקים שכל צורה הייתה בשימוש, להוכיח הגייה מדויקת מלפני אלפי שנים (מורי פרופ' ברויאר נוהג לומר: "כל ההקלטות אבדו"). היפה הוא שאותו 'מקור', אותו שלב ראשוני בשפה, קיים גם אצלנו היום. זהו בעצם הרובד הפרימיטיבי יותר של הבנת השפה. הרובד שכבר למדנו לבנות מעליו שכבות מושכלות יותר.

כשמלכישוע בן השנתיים אמר "הָלָכוּ" אחרי שאבא ומתושלח יצאו מהבית, ציינתי לעצמי שהוא כבר נותן ביטוי להבדל בין יחיד לרבים: היחיד הוא halax, וברבים מוסיפים תנועת u. קָם – קָמוּ; הָלַךְ – הָלָכוּ. זה בדיוק העניין. זו ראשית התפתחותו של הפועל "הָלְכוּ".

ולמה הוא לא נשמר כך?

כי קדמונינו חיבבו הגייה מלרעית, דהיינו הטעמה בסוף כל תיבה (מאיפה באה להם ההעדפה הזאת? אין לי מושג; רוב מוחלט של השפות הקרובות והרחוקות שאני מכירה דווקא מעדיפות להקדים את ההטעמה). עכשיו נסו לומר הָלָכוּ כשהטעם על ההברה האחרונה. נכון הקמץ התערער מעט? זה בדיוק שווא נע. תנועה שהביטוי המלא שלה נזנח לטובת ההברה הבאה, העיקרית, המוטעמת, המורמת מעם. כשהמילה נמצאת באמצע משפט התנועה עוד יותר נזנחת. דיבור רשלני שכזה.

הוא הדין בציווי הנרגש "לא! אל תַּעֲבֹרִי!" שזרק לעברי יום אחד רעמסס. גם הוא חיקה בלי-דעת-אך-בדייקנות את שפת קדמונינו. לפועל "תַּעֲבֹר" נוסף אלמנט החיריק-יו"ד המשייך אותו לנקבה, ונולדה יצירה לשונית חדשה: תַּעֲבֹרִי. מים רבים זרמו בירדן מאז שנולדה הצורה הזאת לראשונה בשפה, וגלגולים שונים ומשונים עברו על צורת העתיד הזאת, ובראשם – אותה היחטפות. אותה העברת הטעמה קדימה שדלדלה את התנועה, והובילה את בעלי המסורה לסמנה בניקוד המבלבל הזה. שווא.

תִּשְׂמַח והִסְבִּיר נחות היו ונחות נשארו. מעולם לא שמעתי אף אחד מפעוטותיי מניע אותן, ואכן אין כל תנועה במקורן. השי"ן והסמ"ך כאן בעצם חסרות תנועה לחלוטין. התימנים היו פשוט שוללים מהן כל סימן ניקוד. תִּשׂמַח והִסבִּיר, כמה פשוט ככה חכם.

ועוד שביב מידע לסיום: 'הצורה המקורית' נשמרה במקרא פעמים רבות במילים במעמד הפסקי (בעיקר בסוף פסוק ולפני אתנחתא). הנה שתי דוגמות נאות:

"ובתורתך לא הָלָכוּ" (ירמיה ל"ב כג)

"אחריך ילכו בזקים יַעֲבֹרוּ" (ישעיה מ"ה יד).

3 מחשבות על “על הנע והנח

  1. פינגבק: הי שקתה | מצינו

להגיב על yoktana לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s