תֹּאכִילִי

ילד אחד, שחביב עליי מאוד, היה פעם בן שלוש, ולא אהב להתייגע באכילה עצמית. תמיד העדיף שהוריו יאכילו אותו בכפית. ובחולם.

"אמא, תֹּאכִילִי אותי!"

הוא היה ממש דבק בגרסתו. חוזר עליה בעקשנות כל ארוחת ערב. לעולם לא בעצמו. רק אמא בכפית, ובחולם. השינוי הגדול ביותר שיכול היה להיות הוא גיוון קל ללשון זכר.

"אבא, תֹּאכִיל אותי!"

בכפית מילא, אפשר להבין, אבל למה בחולם למה?

כי הוא פעוט, כי הוא לא יודע, כי הוא לא למד, כי הוא לא שמע מספיק עברית נכונה, נתקן לו בסבלנות עד שהוא ילמד.

ברשות הקוראים, אני מנפנפת לשלום לתשובות מהסוג הזה, ומשלחת אותן מעלי פניי.

הילד לא סתם בחר כאן חולם. הבחירה הזאת משקפת הבנה פנימית של חוקי השפה, ואם נתעכב עליה וננתח אותה נוכל להסיק ממנה משהו גם על תהליכי רכישת השפה אצל פעוטות וגם על השפה עצמה. ברשומה הבאה, בעזר הא-ל, אני מתכוונת אכן להתעכב על הפועל החינני שנוצר ולנתח אותו. אבל לפני כן צריך להתעכב מעט על מטרת הבלוג הזה.

הגישה המקובלת היום בבלשנות (הזכויות – לפחות חלקן – שמורות לפרופ' נועם חומסקי) גורסת כי שיבושי ילדים מלמדים שהדובר הצעיר מפעיל בעצמו את הכללים שלמד, ואינו מעתיק צורות קיימות ששמע מדוברים אחרים. כשפעוט משתמש במילה ננסע, אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאת המילה הזאת הוא לא שמע בשיחה, אלא יצר אותה בעצמו על-פי התבנית המוכרת לו. היא מעידה שגם כשהוא אומר נלבש או ננהג הוא אינו חוזר על מילים ששמע אלא יוצר אותן בעצמו מהשורש, הבניין, הגוף, הזמן ושאר המשתנים שחשבנו שרק בעוד עשר שנים יתחיל להתוודע אליהם. (את הדוגמה לקחתי מהחוברת "עקרונות הבלשנות המודרנית", ואני ממליצה למי שרוצה להרחיב להתחיל ממנה: מבוא לבלשנות: האוניברסיטה הפתוחה, קורס מאת רפאל ניר; יחידה 1: עקרונות הבלשנות המודרנית).

שיבושי ילדים מלמדים אותנו לא מעט גם על השפה עצמה. כאשר מצליחים לעקוב אחרי קו המחשבה של המשבש הצעיר, אחרי ההיגיון הפנימי שמצא בשפה והוביל אותו ליצירת המבע החדשני שלו, אפשר לתפוס בעזרתו כלל חדש בשפה, שלא היינו מודעים אליו קודם. כששמעתי ילד אומר השמיים כחולות הבנתי פתאום שרוב שמות העצם בעלי הסיומת הזוגית בעברית הם ממין נקבה (עיניים, ברכיים, ידיים, רגליים… ולצדם גם שמות שעל פי הדקדוק הם זכריים אך רוב הדוברים מתייחסים אליהם כנקביים: מכנסיים, משקפיים ועוד).

הרבה פעמים מסתבר שההיגיון שמנחה את הדוברים הצעירים הנחה כבר דוברים ותיקים מהם בהרבה, אף על פי שבלשון ימינו הוא נדחק לקרן זווית. כך למשל במילה מָצִינוּ. אין פעוט עברי שלא גלש אליה מדי פעם, עד שגדל והפנים את מָצָאנוּ. אבל סבלנות, שיגדל עוד קצת ויתחיל ללמוד משנה, ופתאום שוב תעלה מָצִינוּ על לשונו, והפעם במעמד מכובד: לא שיבוש ילדותי אלא משלב גבוה של לשון חז"ל!

כיף לנתח שפה בתהליכי התפתחות. תהליכי התפתחות במשך אלפי שנים הם מסקרנים ומאתגרים, אבל תהליכי התפתחות במשך שלוש-ארבע-חמש שנים הם תענוג שאין שני לו.

על כן החלטתי לעסוק בניסוי מתמשך, ולגדל במעבדה הפרטית שלי שלושה פריטים, גורי אדם, שיתרמו את ילדותם למדע. לצורך הניסוי הם יכונו מתושלח, רעמסס ומלכישוע. דו"חות המעבדה יונחו כאן לעיונו של כל מתעניין.

נצא לדרך.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “תֹּאכִילִי

  1. הרגתותי עם מתושלח רעמסס ומלכישוע!
    מה דעתם על הכינויים?

    נ.ב. המלכישוע הפרטי שלי, כששאלנו אותו מה נעשה בהבדלה, ענה: נאיש אש!

  2. פעם ראשונה שאני נכנס לבלוג.
    ממש נהניתי ומייד רציתי לכתוב תגובה אך נתקפתי שיתוק מחשש שאכתוב איזו שטות בעברית.
    ושטויות בעברית, אני חושש, חינניות במיוחד עד גיל מסויים ואני זקנתי. (וגם אין לי שם יפה. לכל היותר "אבו-אל-מהללאל").
    אז בקיצור: מצליח להיות מרתק, מלמד וקליל בו זמנית.
    רוצים עוד!

    • תודה רבה על המחמאות!
      והנה עוד ישראלי אחד שמפחד לדבר ליד עורכי לשון. יש יותר מדי כאלה. אני מניחה שהאשמה בנו. נחפשה דרכינו ונחקורה.
      השפה שייכת לדובריה. השפה היא מה שהדוברים יוצרים בה.

  3. איזה יופי של בלוג! נהניתי מאד. הבת שלי אומרת "אני מגידה לך" "מ" בפתח או קמץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s